דניאל סלע היה אדם יצירתי, צנוע ואדם של מעט מילים – אך כשדיבר, לדבריו היה משקל.

אמן רב־תחומי שעסק בציור, נגרות, מוזיקה וכלי הקשה, וראה בקפוארה חיבור טבעי בין תנועה, קצב, יצירה ואמנות.

דניאל הניח את היסודות לקפוארה בישראל, פיתח והוביל את דרכה בשנותיה הראשונות, והדגיש בה את הצד האמנותי והיצירתי – השפעה שניכרת בקפוארה הישראלית עד היום.

שנות ה־80

לאחר שירותו הצבאי יצא דניאל למסע בעולם.

בזמן שעבד על ציור גדול במרחב העירוני בסן פרנסיסקו, הבחין מלמעלה בשני אנשים מבצעים תנועות שמעולם לא ראה. הוא ירד מיד, ניגש אליהם ושאל מה הם עושים – וכך פגש לראשונה את הקפוארה.

המפגש הוביל אותו להתחיל להתאמן אצל מסטרה מרסלו קוויריה. בהמשך התאמן באירופה אצל מאסטרים מקבוצת סנזאלה, שם העמיק בעבודה על כוח וטכניקה, ושילב אותם עם היצירתיות, התנועה והאמנות שאפיינו את דרכו.

בהמשך חי עם משפחתו תקופה בטרנקוזו שבבאהיה, ברזיל. הוא בנה שם בית, השתלב בחיי הקהילה המקומית והעמיק עוד יותר את הקשר שלו לתרבות הברזילאית ולקפוארה.

תחילת שנות ה־90 | החזרה לישראל

דניאל חזר לישראל, ובתקופה שבה עדיין לא הייתה קפוארה בארץ, נהג לצאת ולהתאמן לבדו על הדשא באזור פארק הירקון.

בשנת 1992 ראה אותו עידן הררי הצעיר מתאמן וביקש להצטרף. עד מהרה הצטרפו מתאמנים נוספים, והמפגשים הקטנים על הדשא הפכו לאימונים מסודרים – ומהם החל לצמוח הדור הראשון של הקפוארה בישראל.